<h1>ראב"ן סימן קצ"א</h1>
<h2>דף מ.</h2>
פי' גאון טול כרוך אם אמר המברך למסובין טול לחם אכול שכבר (ברכני) [ברכתי], קודם שיאכל מן המוציא, אין צריך לחזור ולברך שנית שאין דיבור זה הפסק לברכה שעניין אכילה הוא. גביל לתורי נמי צורך אכילה הוא ולא הוי הפסק שאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן לבהמתו מאכל שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת, וכן אם אמר תן תבן ומספוא לפני בהמתו, וכן הביא מלח או ליפתן עניין סעודה הם ולא הוי הפסק. הבוצע מברך ברכת המוציא ואח"כ יבצע. וכל שמברכין לפניו המוציא מברכין לאחריו ברכת המזון, חוץ מפחות מכזית שמברכין לפניו המוציא ואין מברכין לאחריו ג' ברכות. בירושל' ההן דנסיב עגולה (פלוגה) [ומברך] אותיב ידה עלוהי צריך למברכה [עלה] זמן תניינות [אמר ר' תנחום בר יודן צריך לומר] ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הביאו לפניו פתיתין ושלימין מצוה מן המובחר שיבצע על השלם. ואם השלם של שעורין והפתיתין של חיטין מניח הפרוסה בתוך השלם כלומר תחתיו ובוצע על הפרוסה דהוא חביב. וכן בפסח מניח המצה הפרוסה בתוך השלימה ובוצע על הפרוסה משום לקיים לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה שאין לו שלימה אף כאן פרוסה. וכד בצע איניש על ב' ככרות בשבת משום לחם משנה לינקוט בידו הב' ככרות בעת שיברך ולבצע חדא אחר הברכה, ואם יאמר הבוצע (אחר) [קודם] שיטעום מן המוציא טול כרוך טול כרוך למסובין אינו הפסקה ואינו צריך לברך פעם אחרת, וכן אם אמר הביאו מלח הביאו ליפתן לטבל בו אינו הפסק, אבל [אם] מדבר דברים שאינן צורך סעודה הוי הפסק, או אחד מן החבורה אם דבר דברים שאינן צורך סעודה הוי הפסק ואינו יוצא באותה ברכה, ואין הבוצע רשאי לבצוע עד שיתנו על השולחן מלח או ליפתן, ואם פת נקייה היא אין צריך להמתין למלח וליפתן אלא יבצע ויאכל. ואחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואין אתה ניזוק לעולם.
